באפריל 2020 התפרסם ״דו״ח שקיפות האופנה״ (The Fashion Transparency Index) הרביעי במספרו. בפוסט הזה ארצה לדבר על האירועים שהובילו לתחילת הפעילות של הדו״ח בשנת 2017. בנוסף, אפרט על החשיבות שלו בתעשיית האופנה, התהליכים שהוא מוביל, וכמובן הממצאים המעניינים של הדו״ח האחרון. בסוף הפוסט תמצאו גם נתונים לגבי המצב בארץ.
אז מה זה בעצם דו״ח שקיפות האופנה?
דו״ח שקיפות האופנה הוא חלק מרכזי מהפעילות של תנועה גלובלית בשם ״מהפכת האופנה״ (״Fashion Revolution״). התנועה נוסדה בשנת 2013 כתגובה לאירוע במתפרת ״רנה פלאזה״ – קריסת הבניין בבלנדגש באפריל 2013. קריסת הבניין הרגה יותר מ- 1,000 איש ופצעה עוד כ- 2,000 איש (רובם פועלות צעירות). מיותר לציין שקריסת הבניין נגרמה בגלל ליקויים בבנייה שלו וכי ישנם הכוחות לכך שניתן היה למנוע את המצב. האסון נחשב לאסון הנורא ביותר שחוותה תעשיית הטקסטיל, והוא מהווה ציון דרך חשוב בהתנהלות של תעשיית האופנה עם ההשלכות של תהליכי הייצור שלה. הקריסה סימלה את מצבה העגום של התעשיה והובילה לקריאה אמיתית לשינוי. ארגונים בכל העולם דרשו תנאים טובים יותר בשביל העובדים בשרשראות האספקה. היום שבו התרחש האסון – ה-24 באפריל – הפך ליום המודעות לאופנה.
דו״ח שקיפות האופנה פועל מאז 2017 ומעודד חברות להפעיל שקיפות בתהליכי הייצור שלהן וגם לספק מידע לציבור הרחב. הלחץ כיום מגיע גם מהצרכנים שדורשים מהמותגים להוכיח שהמוצרים שלהם מיוצרים בסביבה טובה ואתית. הדו״ח מדרג את החברות לפי כמה הן חושפות את המדיניות, המנהגים וההשפעות החברתיות והסביבתיות שלהן. חשוב להבין שמטרת הדו״ח היא לא לדרג איזה חברה עושה הכי הרבה – אלא איזה מהן משתפת ביותר אינפורמציה. שקיפות אינה משמעותה קיימות. גם החברות המדווחות לוועדה, לא בהכרח פועלות באופן של קיימות. אולם, השקיפות היא צעד נדרש בשביל להגן על כדור הארץ ועל העובדים בתהליכי הייצור.
לאחר אסון ״רנה פלאזה״ קמו מספר ארגונים שהלכו וחפרו בהריסות על מנת לחפש תוויות ולהבין איזה חברות ייצרו במפעלי הטקסטיל בבניין. (רק בשביל לסבר את האוזן – מפעלי הטקסטיל תפרו בעבור מותגים שכולנו מכירים כגון – מנגו, פריימרק, ורסאצה וג׳וצי). צריך להבין שחברות אופנה גדולות פועלות בשיטות של קבלני משנה – הכוונה היא שהיושבים בראשם כביכול לא יודעים מי הפועל בקצה שרשרת הייצור שלהן. בשביל שחברות יכולו לשמור על זכויות העובדים – עליהן להכיר את שרשרת הייצור ולדעת איפה הבגדים שלהן מיוצרים. שקיפות משמעותה שחברות ידעו מי ייצר כל שלב ושלב בייצור שלהן – ובאיזה תנאים.
נושאים לדוגמא שנבחנים בדו״ח – רווחת בעלי חיים, מגוון ביולוגי, כימיקלים, אקלים, בדיקת נאותות, עבודת כפיה, חופש ההתאגדות, שוויון מגדרי, שכר מינימום, שיטות רכישה, חשיפת ספקים, בזבוז ומיחזור, תנאי עבודה, ועוד.
הנתונים של 2020
בדו״ח של 2020 נבדקו 250 חברות אופנה גדולות וקמעונאיות. החברות קיבלו ציון ממוצע של 23% בשקיפות תהליכי הייצור שלהם, זאת מתוך 250 נקודות אפשריות. נראה שיש שיפור קטן מהשנים שעברו, אומנם עדיין קיימים פערים גדולים באינפורמציה שהחברות מספקות.
נתונים מעניינים:
- מובילה במותגי היוקרה – גוצ’י עם ציון של 48%, עלייה מה- 40% של 2019.
- לרוב החברות (54%) חסרה שקיפות בנושאים סביבתיים-חברתיים. אומנם, בהשוואה לשנה שעברה ישנה ירידה של כמות החברות ש״זוכות״ לציונים נמוכים (מתחת ל-10ֿ%).
- החברות שמלוות את הוועדה מאז הדו״ח הראשון מצביעות על שיפור ניכר של 12 נקודות בממוצע.
- עדיין ישנם חברות שלא קיבלו נקודות בכלל. ביניהם המותג טום פורד, זה אשר נבחר לאחרונה לראש מועצת מעצבי האופנה באמריקה, ה-CFDA (פרט מטריד בפני עצמו).
- למרות שיש שיפור, קיימים נושאים שעדיין לא מטופלים, כגון שוויון מגדרי ומעורבות באיכות הסביבה. בדו״ח האחרון רק 3 חברות פרסמו מידע על תקריות של גזענות מבוססת מגדר. מתוך כלל המותגים – 55% פרסמו את טביעת הרגל הפחמנית (סך של פליטות גזי חממה שנפלטים ממוצר) שלהם, אבל פחות מ-20% חשפו את נתוני הפליטה שלהם – איפה שרוב זיהום האוויר מתרחש.
כחלק מהמטרה של תנועת ״מהפכת האופנה״ להנגיש את המידע לציבור – ניתן כמובן לצפות בדו״חות המלאים באתר שלהם. שווה להציץ שם, יש להם אג’נדה מדהימה והמון חומרים חופשיים לשימוש ולהורדה. https://www.fashionrevolution.org/
המצב בישראל
בנוגע למצב בישראל, אנחנו כרגיל – מפגרים מאחור. בארץ אין מודעות לתהליכי שקיפות והמותגים הגדולים לא מספקים לציבור הרחב מידע באשר לתהליכי הייצור שלהן. בכתבה שפורסמה לפני שנתיים במגזין ״דבר ראשון״ נערך תחקיר בקרב חברות האופנה הישראליות הגדולות. הממצאים העגומים הוכיחו שלחברות אין כל פרסום בנושא, לחלקן אין ממש מושג לגבי שרשרת הייצור, וחלקן האחר אף סירבו להגיב!
לנתונים נוספים בכתבה של ״דבר ראשון״ –
תזכרו תמיד שגם בתור צרכנים זכותנו לדרוש תשובות מהמותגים שאנחנו רוכשים מהם. בכל קנייה שנחפוץ בה אפשר להרים טלפון ולשאול – איפה מיוצרים הבגדים? מאיפה מיובאים הבדים? ועוד. שימו לב שהחברות הגדולות הם אלה שכנראה לא יספקו לכם תשובות, ואילו מעצבים קטנים וערכיים יציעו לכם מראש מידע באשר למקומות הייצור שלהם. עכשיו אתם יכולים להבין שיש סיבה לדבר… בכל מקרה, זכותכם לבחור איפה להפקיד את הכסף שלכם ובאיזה פעילות אתם תומכים.
מעניין מאד ומטריד
האם לתנועה הגלובלית ” מהפכת האופנה” יש נציגות בארץ?
הדרך להכריח את החברות הגדולות בארץ לשקיפות היא רק דרך המדיה: עיתונות, רדיו טלוויזיה
אני משוכנע שאם תתפרסם כתבה כזו כנוכחית בעתון מרכזי או בערוץ מוביל בטלוויזיה הרבה נשים יצטרפו ואז יוצר לחץ על החברות לשקיפות
לא, נכון לעכשיו הם לא פועלים בארץ.
הבעיה מתחילה ונגמרת בזה שלאנשים בארץ לא מספיק אכפת.
לעשות פה שינוי מודעות יקח עוד הרבה זמן – מדובר בתהליכים של שנים.
רק לא מזמן נכנסו לפה הרגלים שבשאר העולם נהוגים כבר שנים – כמו לדוגמא שקיות רב פעמיות בסופר. להגיע לעולם האופנה – דרוש עוד זמן.