בימים אלו, העולם עובר משבר גלובלי עצום. כלל מדינות העולם מתמודדות עם הפסדים כלכליים, חוסר וודאות והגבלות חדשות על ההתנהלות היום-יומית שלנו. בעולם האופנה, ניכרים כמובן שינויים גדולים גם כן. במשך החודשיים האחרונים אני עוקבת אחרי השינויים האלה כמו שאר התעשייה. קוראת, לומדת, מנסה לפענח את העתיד החדש. הרבה דובר באשר לעתיד תצוגות האופנה ובאשר לחברות המפסידות למול אלה שהמניות שלהן רק עלו. דובר גם על פשיטות רגל, ארגוני עובדים חדשים ועל הניסיון למצוא פתרונות להפעלת מרכזי הקניות.
בפוסט הזה, בחרתי להתעסק בהשפעה אחת שקשורה לענייננו – הפסולת החדשה.
למען אלו שלא בקיאים במצב הפסולת ״הרגילה״, אתחיל בהסבר קצר על המצב עד היום.
הפסולת של תעשיית האופנה
תעשיית האופנה, כפי שבוודאי ידוע לכם, מייצרת הרבה יותר מאשר מה שהיא באמת זקוקה לו. זה היה המצב מאז ומעולם. אולם, המצב ״השתדרג״ בהרבה בשנות ה-80 אז התחילה ה״אופנה המהירה״ כפי שאנחנו מכירים אותה היום. באופנה מהירה המותגים מייצרים כמוית ענקיות של בגדים טרנדיים באיכות נמוכה ובמהירות – בעבור מחירים נמוכים. המצב גורם לכמויות פסולת ענקיות שאין לעולם איך להתמודד איתן. גם כשאנחנו באמת מנסים לעשות טוב – ולהעביר את הבגדים הישנים שלנו לחנויות יד שניה או לנזקקים, זה לא נגמר שם. הרי גם להם אין צורך בכל הכמויות האלה או יכולת אמיתית לנצל אותן. ידוע לנו כי מרבית העמותות יכולות למכור עשרה עד שלושים אחוזים מהביגוד שהן אוספות. אז גם הן מעבירות אותם הלאה. לאן? זאת השאלה הגדולה.
לפי האו”ם, בכל שנייה משאית מלאה בפרטי לבוש נזרקת למזבלה או נשלחת לשריפה… לפי ארגון ה-OECD, הישראלי הממוצע הוא משיאני יצרני האשפה, עם 1.7 קילו אשפה ביום, ולפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות זו גדלה ב-2% לשנה. מתוך סך הזבל שאנו מייצרים, ביגוד וטקסטיל הם כ-5%, כמו הכמות של הזבל בענף הבניין. *
כל ״היפטרות״ מהכמויות האלה משמעותה נזק לסביבה. האופציות – הטמנה, גריסה, מיחזור או שריפה.
שריפה? משחררת כימיקלים רעילים לאוויר.
מיחזור? לפעמים עולה הרבה מאוד לפרק חומרים קיימים. וגם, בלתי אפשרי למחזר את הבדים הסינטטים השולטים היום בשוק – אלה שלהם חיי נצח של מאות שנים!
הפתרון הזמני – ״צדקה״ למדינות מתפתחות והטמנה בהן.
הטמנה גם היא כמובן פתרון הפוגע באדמה. בבגדים נמצאים חומרים סינטטים רבים (אפילו בחולצה עשויה מ-100% כותנה קיימים חומרי צביעה, משפרים וכו׳) שהם חומרים שאינם מתכלים. ואם לא די בכך, החומרים שכן מתכלים מכילים כימיקלים המזהמים את האדמה ואת מפלס מי התהום. בנוסף, תהליך הפירוק באדמה גורם לייצור של מתאן (גז חממה רעיל) וגזים נוספים שגורמים להתחממות הגלובלית (מי אמר שיאים חדשים של שרב בחודש מאי ולא קיבל??).
גם בזה זה לא נגמר, כי לאט לאט התעשייה תפסה מקומות רבים כל כך במדינות המפתחות עד שהן לא יכלו לסבול את זה עוד! ועל כן לפני עשור היא הייתה צריכה לחפש לעצמה מקומות חדשים – כמו אפריקה למשל.
את מרבית הביגוד המשומש מייצאות חברות הבגדים הגדולות למדינות אחרות, לרוב למדינות מתפתחות, שפועלים בהן שוקי יד שניה מפותחים. יבשת אפריקה היא התחנה הסופית ל70% מהביגוד המשומש בעולם המערבי. במדינות כמו אוגנדה וקניה 80% מהאוכלוסיה לובשים בגדים משומשים של אוכלוסיית מערב. היקף הסחר השנתי בעולם בביגוד משומש גדל בצורה קיצונית בעשור האחרון וכבר הגיע ל-4.3 מיליון טון בגדים.*
בשנים האחרונות, גם ביבשת אפריקה מרגישים את כובד הבגדים (תרתי משמע) ומתחננים למערב שלא לשלוח עוד כמויות שכאלה.
Our fashion bulimia has so decomaed the continent’s indigenous apparel business that in 2016 ,the EAC (East African Community) adopted a three-year phase out of the importation of hand-me-downs. In response, in 2018, the Trump administration threatened to launch a trade war – stating that the ban would lead to the loss of 40,000 jobs in the US – and the EAC backed down, with the exception of Rwanda; the administration continued to menace the small country. **
כמובן שמדובר באסון מסחרר.
אז איך זה קשור לקורונה ולמצב התעשייה היום?
במצב של היום מותגים רבים חוו סגירה זמנית של כלל החנויות הפיזיות שלהם. חלקם המשיכו בפעילות אונליין, אבל חלקם לא הצליחו לנתב את המכירות לכדי כך. ברגע שהחנויות ישובו להיפתח תעמוד תעשיית האופנה בבעייה רצינית חדשה – מה עושים עם כל כמויות הבגדים שנערמו בזמן ההסגר??
מומחים בתעשייה טוענים שכמות הבגדים תהייה כזאת שלא נראתה מעולם! וההפטרות ממנה תלווה אותנו עוד שנים רבות קדימה. כמובן שחברות אופנה מתמודדות דרך קבע עם כמויות בגדים שלא נמכרו ומגיעות לעונת הסייל. אבל, היום מדובר בכמות גבוהה הרבה יותר – עונות שלמות שהוקפאו וכבר לא יהיו רלוונטיות ב״יום שאחרי״. למותגים רבים יש כמויות כל כך גדולות של בגדים שאין להם כרגע אפילו מספיק מקום לאחסן אותם.
הפתרונות שהחברות עומדות בפניהן:
– מכירה בהנחות שלא נראו מעולם.
– העברת הסחורה לאתרים שכן מוכרים אונליין.
– תרומה/מיחזור – להעביר למישהו אחר.
– לשמור את הפריטים לשנה הבאה (פתרון שרוב החברות לא מעוניינות לעשות כדי להמשיך ולהראות ״טרנדיות״)
המצב הזה לא פשוט בכלל, והפתרונות כאמור רובם ככולם כוללים זיהום כזה או אחר.
אז מה כן אפשר לעשות?
אפשר ללמוד מהדברים ולהפיק לקחים לעתיד. אפשר לנצל את ההזדמנות להבין איך מתכננים קדימה ואיך מגיעים לפחות פסולת מלכתחילה. אפשר וצריך לגרום לחברות הגדולות לשנות את תהליכי הייצור ואת קו המחשבה שלהן. התקופה הזאת היא בדיוק השלב שבו כואב להן. כואב בכיס. והאמת היא שממקומות כאלה מגיעים הפתרונות הכי טובים והישועות הכי גדולות.
הזדמנויות לשינוי מחשבה:
1. ייצור קלאסי – הבעיה הגדולה של החברות שעובדות לפי עונות היא שכל כמה חודשים הן נתקעות עם פריטים לא רלוונטים של ״עונה שעברה״. ייצור קלאסי משמעותו ייצור של פריטים שיכולים להיות טרנדים גם בשנה הבאה וגם בזאת שאחריה. ואם אפשר, שיהיו כמה שיותר רב-עונתיים. עובדה, החברות כיום שנתקעו עם סחורה אבל מחזיקות בקו קלאסי שכזה – יוכלו בקלות לשמור את הפריטים לשנה הבאה.
2. הזמנה מוקדמת – הזמנה מוקדמת היא חשיבה ארוכת טווח וחכמה מאוד. הכוונה בחשיבה כזאת מתבססת על ההבנה שהפסולת מגיעה לרוב משיקולי מלאי מוטעים. מעצב למשל צפה ששמלה מסויימת תימכר טוב אבל הצרכנים לא אהבו אותה – ובסוף העונה נשארו עודפים גדולים. במצב של הזמנה מוקדמת יש לחברה אפשרות שליטה גדולה יותר ויכולת לייצר כמויות מדויקות. האתר CO.CO הוא מיזם חברתי ישראלי כל כך מבורך שמאפשר למותגים שעובדים בפלטפורמה שלו לקבל הזמנות מדויקות שכאלה. הלקוחות יכולות לראות את הפריטים – להחליט על הרכישה – ורק אז מתחיל הייצור. זה משתלם לכל הצדדים. הלוקחות מקבלות הנחה בשביל רכישה שכזאת והחברות כמובן מצליחות לנהל מלאי אחראי יותר. לאתר – https://collectivecollection.com/he
3. ״אפס פסולת״ – פילוסופיה המעודדת עיצוב מחדש של מחזור חיי משאבים, כך שבכל המוצרים מתבצע שימוש חוזר. מדובר בנושא בפני עצמו שאקדיש לו פוסט נפרד בהמשך.
* ״החיים קצרים, אל תקני את הנעליים״, שלי גרוס ומיכל לוי ארבל, ישראל, 2020.
** “Fashionopolis: The Price of Fast Fashion And The Future of Clothes”, Dana Thomas, New York, 2019.
דרך ארוכה עוד לפנינו. מזכירה לכם לא להרפות ידיים, להמשיך להאמין שיש בידינו את הכוח לשנות מציאות. השינויים הכי גדולים הגיעו בזמנים הכי אפלים – לפעמים העולם אוהב לתת לנו את הדחיפה הזאת שלו. בואו נחזיר לו בחזרה.
