כבר מספר חודשים שהרעיון לפתוח בלוג מסתובב אצלי בראש. בשלב מסוים הגעתי להחלטה הגורלית שזהו. אני עושה את זה.
התייעצתי על הנושא, שמעתי פודקאסטים, קראתי מדריכים, ובעיקר חשבתי עם עצמי המון. בסוף גם החלטתי על תאריך. סוף השבוע האחרון של מרץ 2020. משהו בשבוע הזה נראה לי נכון. ה28.03 הוא יום ההולדת ה-26 שלי, וב-27.03 תוכנן טקס קבלת התואר הראשון מבצלאל. היה נראה לי מתאים לקבל את התואר בזמן שבו אני מבשרת לעולם על קבלת המקום שלי בו.
כי הבלוג הזה, עומד להיות הרבה מהנפש שלי. מהראייה שלי את העולם בכלל, את תעשיית האופנה בפרט, ואת המקום שלי בתוכם. גם ציון יום ההולדת היה נראה לי מתאים והולם (ואפילו שאני חוגגת בתכלס את התאריך העברי..)
בכל מקרה התוכניות שלי השתנו.
נכנסתי לעבודה חדשה במשרה מלאה. חשבתי שבערבים יהיה לי את הזמן ואת הפנאי לשבת לכתוב כמו שאני אוהבת, אבל גילתי שבתוך המרוץ הזה אני לא מספיקה לכתוב כלום. בהמשך גם טקס הענקת התואר התבטל, ואחריו כל התוכניות שלי לסופ״ש יום הולדת.
הבנתי שבמרץ זה כבר לא יקרה.. ופתאום המצב השתנה שוב.
המצב הבריאותי החמיר, אבל הוא גם שחרר פתאום זמן פנוי לשבת לעסוק במה שציפיתי וחיכיתי לו. והנה, הפוסטים הראשונים מוכנים, הבלוג מתחיל לקבל צורה ואפשר לצאת לדרך!
אז נכון המצב בחוץ קשה, ואנחנו מתמודדים עם דברים שלא חלמנו עליהם אפילו בסיוטנו הפרועים ביותר. אבל אני מצאתי פה הזדמנות, ואני מתכוונת להיאחז לפחות בה.
משבר מוכר?
העולם עובר משבר גלובלי שמשפיע, ועוד ישפיע הרבה על כל תחומי החיים שלנו. יש שיגידו שיכלנו לצפות את זה מראש. יש שיגידו שלא יכלנו להתכונן למשבר בסדר גודל כזה. מה שבטוח הוא שלאחר דבר העולם יהיה חייב להסיק מסקנות להמשך.
והיום, אני רוצה לדבר איתכם על עוד משבר עצום שעומד על פתח דלתנו.
אז בזמן שאנחנו עומדים חסרי מעש מול הקורונה, תנו לי לספר לכם איפה כן נוכל לעשות שינוי. יש משבר אחד שיש ביוכלתנו עוד למנוע. או לפחות לשפר.
המחקרים קיימים, הסטטיסטקות נאספות, התחזיות נכתבות, ואנחנו כהרגלנו – מעלימים עין. אומרים ״יהיה בסדר״. מעדיפים להסתכל על חצי הכוס הנחמדה.
אבל האמת היא, שאנחנו פשוט הורסים את כדור הארץ שעליו אנחנו חיים. ושאנחנו במו ידנו כנראה נהייה בסופו של דבר הסיבה לסוף שלו. לתעשיית האופנה יש חלק עצום בדבר. ואו איזה חלק.. תעשיית האופנה היא חלק מרכזי מתרבות צריכה מדאיגה. מקוממת. בלתי נתפסת.
וגם אני חלק ממנה. חלק חשוב אפילו, שתורם לכמויות הבזבוז האלה. אני כנראה גם אמשיך להיות חלק.
ובכל זאת, אפשר לעשות את זה אחרת. לשנות. לשפר. תנו לי לגלות ביחד איתכם – איך.