ברוכים הבאים לבלוג שלי,
המקום שבו אני מתכוונת לדבר על הרעיונות והתובנות שלי בנושא של אופנה, צרכנות, וקיימות. או במילים אחרות – על נזקי תעשייה האופנה.
לפני הכל, כדאי שאציג את עצמי ואת הסיפור שלי בתוך תעשיית האופנה.
מאיפה הכל התחיל
הכל התחיל אי שם בגיל 14, ביום שבו החלטתי להצטרף לעוד כמה חברות מהשכונה שהלכו ללמוד תפירה. השיעורים היו אצל מורה צעירה שלימדה בבית שלה לפי גזרות של בורדה (ואו זה גורם לי להישמע זקנה!)
לא אהבתי את המורה, או את השיעורים שהיו שם. ועדיין, מאותו זמן ניצת בי הניצוץ הראשון לאהבה לאופנה – ומשם לא הייתה דרך חזור מעולם.
בהמשך הלכתי ללמוד תפירה במכון יעל, לבד בגיל 16,
ואז סטיילינג בשנקר במהלך השירות הלאומי,
ולבסוף הגעתי לעשות תואר ראשון בעיצוב אופנה בבצלאל.
מצד אחד נשמע כאילו המסלול היה ברור וידוע, ומצד שני עברתי בו תהפוכות רבות. לאורך כל הדרך הלכתי עם תחושה של שייכות מאוד גדולה למקצוע, למול תחושה של ניכור ומיאוס. רציתי לעשות סטיילינג, וגם עסקתי בהפקות אופנה. ואז העולם הזה של דוגמניות וצלמים דחה אותי. רציתי לעשות בגדים, לבנות קולקציות, לתפור עולמות, ואז העולם הזה של ייצור ועוד ייצור דחה אותי.
לבסוף, רק בסוף שנה ד׳ ולאחר סיום התואר הכרתי בעובדות –
מעצבת אופנה אני לא מעוניינת להיות.
אז מה קרה בדרך?
אם ארצה, אוכל לעצב. כן, אין לי שום בעיה לחשוב על רעיונות מעניינים, לבנות גזרות ולתפור בגדים. ויש לי אפילו טעם די טוב. אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה מסיבות אחרות.
כי בסופו של יום, אני לא רואה שום צורך בעולם לזה שאני אהפוך לעוד מעצבת אופנה. לעוד ייצור של בגדים. לעוד כמויות של בדים וחומרים.
יש לנו די. והותר.
ומרגע שנחשפתי לאמת מאחורי תעשיית האופנה – מרגע ששמעתי על המצב של האנושות שלנו, על תהליכי הייצור, על הנזק הבלתי הפיך – לא הייתה כבר דרך חזרה לענן הצרכנות הנחמד שלי.
החלטתי עם עצמי (והשבעתי את בעלי שיזכיר לי את זה במקרה הצורך) – שאני לא אסכים להיות מעצבת אופנה שמייצרת בגדים מאפס. שגורמת יש מאין לעוד כמויות של בגדים להתגלגל לעולם הזה.
אני חייבת לעצור ולהסביר לכם.
אני לא כזאת. אני הכי רחוקה שאפשר מאותה תל אביבית טבעונית שמפגינה נגיד זיהום אוויר. אני החברה המכורה. השופהוליקית חסרת התקנה. אני חולת זארה. חולת אסוס. מגיעה כל שבוע לאסוף חבילות. אני הצרכנית הסטדנרטית, ואפילו יותר מזה.
אבל יצרנית? אני לא מוכנה להיות.
המסע החדש
ומהמקום הזה יצאתי למסע עם עצמי. מסע שהוליד את הבלוג הזה, ואני מקווה שיוליד לי גם תעסוקה בעתיד.
אני לא הולכת לכתוב פה שממחר אין זארה. שכדאי שתקנו פחות. ואם לקנות, אז רק פריטי בסיס.
אני לא הולכת להגיד את זה כי אני מבינה שזה לא יחזיק מעמד.
כי מחר יהיה לי ארוע ואכנס לזארה שוב. וזה בסדר.
כן שמעתם נכון. אני לא קדושה מעונה של קיימות ירוקה שהורגת כל רגש שופהוליקי.
אבל אני כן חושבת שיש דרכים אחרות לעשות טוב יותר. מתוך המצב הקיים. ועל זה אני הולכת להתחיל ולכתוב לכם. ויש לי הרבה מה לומר.
אז אני מזמינה אותכם להצטרף למסע שלי.
דרך התהליך שאני עוברת עם עצמי אחשוף אותכם למצב הקיים בתעשיה. אעסוק בדיון במה נעשה בעולם ומה בארץ, ואשתדל למצוא דרכים קטנות וגדולות לשנות את המצב אצל כל אחד מאיתנו. אין לי תוכנית ברורה לפי שלבים וצעדים. אני פשוט הולכת לצלול ולקחת את הרגלי הצריכה שלי יחד איתי.
מוזמנים להצטרף!
מקסים! אהבתי את המקום שממנו את מגיעה לדבר על הנושא. יהיה מעניין להמשיך לקרוא
איזה כיף לשמוע! תמשיכי לעקוב, יעלו פוסטים אחת לשבוע – ויש עוד המון חומרים 🙂