השבוע התקיים אירוע ראשון מסוגו בתעשיית האופנה העולמית.
בכירי התעשייה, בהובלת אנה וינטור (הלא היא העורכת הראשית המיתולוגית של ווג אמריקה) החליטו ליצור כנס וירטואלי ראשון בתולדות התעשייה. במשך 4 ימים הועברו הרצאות מפי מיטב המוחות הפועלים בתעשייה. ביניהם מארק ג’ייקובס, סטלה מקרטני, אוליבר רוסטינג, עורכים של מגזין ווג בכל העולם, ועוד. הכנס העמיד לדיון נושאים שמעסיקים את עולם האופנה בימים אלה – בזמן ההתמודדות של העולם עם מגפת הקורונה. וכל זה בזום, בגישה חופשית לכלל פשוטי העם, ועוד ניתן היה להירשם ולשלוח שאלות מראש!
*בסוף הפוסט תמצאו רשימה עם פירוט של כל האנשים המוזכרים כאן, למען היכרותכם עם הנפשות הפועלות בתעשייה.
התובנות שלי מהכנס מתחילות קודם כל מעצם הקיום שלו והמשמעות של ״ירידה לעם״. מי היה מאמין שבכירי התעשייה, בדיוק אלה שדואגים למצב את עצמם בפאסון של העמידה בראשה, יסכימו לדבר בגילוי? מי היה מאמין שהם יצלמו את עצמם בתנאי זום, מהבתים הפרטיים שלהם? ומי היה מאמין שאנה וינטור תפרסם את עצמה בטרנינג לשם המעמד?! (אל דאגה, בזום עצמו היא דיברה בקרירות עם משקפי השמש כהרגלה). רק מציאות כל כך מרחיקת לכת כמו זאת שאנחנו חיים בה כרגע יכלה להוביל לדבר כזה. רק טלטול משמעותי כל כך – יכול לגרום למעצבי העל לחשב מסלול מחדש.
והאמת? לצפות בזה בלייב, בזום שלי, בבית שלי בחולון, הרגיש לגמרי כמו חוויה של פעם בחיים.
הדבר המעניין במיוחד היה הדגש שהושם בכנס על נושא הקיימות. בזה אחר זה הודו מיטב המומחים כי התקופה הזאת נותנת פוקוס משמעותי לאופנה בת קיימא ולמעצבים שפועלים לפיה.
לאחר צפייה בכל ימי הכנס (אחד יצא בחג, אבל השלמתי את החומר), אני רוצה להביא מספר נקודות מעניינות לדיון:
1. מארק ג’ייקובס דיבר על האפשרות שכל מעצבי האופנה יצטרכו לעבור למכור בצורת אונליין בלבד. מה יקרה ליצור הקולקציות? לטענתו מכירה באונליין (=ללא תצוגות אופנה וללא מכירה בחנויות פיזיות) תאלץ את המעצבים לחשוב על תמהיל שונה של קולקציה. הדגש יינתן על פריטים למכירה, ולא למשל על פריטי ראווה (הוא קרא לזה ״לוקים של מסלול״). זאת חשיבה מעניינת, כי היא בעצם מקלפת את השכבות החיצוניות של קולקציה – ומנסה להסתכל על מה שמתחת. האם לא זאת צריכה להיות החשיבה מלכתחילה? מה יש ב״לוקים של מסלול״ ששווים את החומרים, המאמץ וכל הכסף שמושקע בהם? והאם הם יהיו נכונים ב״יום שאחרי״?
2. נקודה נוספת שציין מארק ג’ייקובס היא שעל עולם האופנה לעבור ל-2 קולקציות בשנה בלבד. לטענתו, בכל קולקציה מושקעים משאבים רבים. מה שקורה בסופו של דבר זה שגם המעצבים עייפים וגם הכתבים רצים מתצוגה לתצוגה ולא מספיקים להנות מכל קולקציה בפני עצמה. האם זה משהו שעולם האופנה יהיה מסוגל לאמץ? כמובן שמהלך כזה לא יפתור את ניצול המשאבים השלילי, אבל כל הפחתה באשר היא – היא בהחלט צעד לקראת עולם טוב יותר.
3. סטלה מקרטני ציינה כי זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שבה כולנו נמצאים באותה נקודה בדיוק. זאת גם הפעם הראשונה שבה אנחנו יכולים למדוד את הנזק שלנו. ברגע שמשתיקים את הכל מסביב – ברגע שעצרנו את הצרכנות – הטבע מגיב ממש מהר, והוא משקם את עצמו.
ואני שואלת, איך יראה העולם ביום שבו נשתיק את הכל? וואו הלוואי שאני אוכל לחיות לראות את היום הזה..
4. סטלה מקרטני הזכירה את דברי מארק על כך שהוא נתקע עם הייצור של קולקציות אביב 2021 (הבדים מיוצרים באיטליה). לדברי סטלה, היא לא נתקעה עם הקולקציה שלה בגלל שבאסטרטגיה קיומית יש הרבה חשיבה קדימה (הבדים שלה כבר בתהליכי ייצור). זאת נקודה שיכולה לגרום לנו לרצות לשנות דפוסי פעולה. אנחנו תמיד מנסים להתכונן לרגעי משבר. והנה היום אנחנו חיים דוגמא למשבר שלא היינו מוכנים אליו. זה אומר שחשיבה קיומית, מעבר ליתרונות שלה כלפי כדור הארץ, יכולה להיות גם אינטרס לחשיבה מושכלת קדימה.
5. גבריאלה הרסט הציעה הצעה למעצבים אחרים – להתחיל לפעול באסטרטגיה של שימוש בחומרים שקיימים כרגע מסביבם. לדבריה זאת אסטרגריה שהיא פועלת לפיה ביום-יום, אבל עכשיו כשכולם נמצאים בהסגר זה מוביל אותם לצורך בחשיבה כזאת. ברגע שנלמד להשתמש בגישה כזאת, גם אם כרגע זה מתוך הכרח, נוכל להמשיך ולאמץ אותה גם בעתיד.
6. פייר-איב רוסל טען שלמרות שהמכירות באונליין מתחזקות, ברגע שהסגר יגמר – אנשים ימשכו לחנויות הפיזיות. הסגר דווקא מעצים את החשיבות של החנויות, למרות מה שאומרים עליהם בשנים האחרונות. הנה, עכשיו אנשים יכולים כביכול להשיג הכל הביתה – ועדיין הם מרגישים בחוסר. אנחנו בסופו של דבר זקוקים לחוויה של קשרים חברתיים.
7. נטשה רמזי-לוי אמרה שהבזבוז בעולם האופנה מתרחש בגלל הפער שבין הצד העסקי של התעשייה לבין הצד היצירתי. תצוגות האופנה הם הזמן של הצוות שלה לבטא את היצירתיות שלו, בעוד הקולקצית קדם (pre-collection) היא זאת שנמכרת בחנויות הכי הרבה זמן. לקולקציות אין הרבה זמן להימכר וכך נאבדת היצירתיות.
ואני שואלת, לא כדאי פשוט להוריד מכמות הקולקציות ובכך לרכז את היצירתיות וגם לחסוך משאבים?
8. כשדובר על האקסלוסיביות של תצוגות האופנה, אמר אוליבר רוסטינג שהוא מעוניין, אחרי שהמצב הנוכחי יגמר, לעשות תצוגת אופנה ברחובות פריז – כזאת שתאפשר ליותר אנשים להשתתף בה.
הייתי רוצה לחשוב שמהלך כזה יתרום גם להורדה בשימוש בחומרים של תצוגה (בניית תפאורה וכו׳). אבל כמו שאני מכירה את אוליבר – הוא כנראה ימצא דרך להפוך את התצוגה גם בחוץ לגרנדיוזית אפילו יותר.
* התמצאות בבכירי התעשייה לכל מי שאיבד את עצמו *
אנה וינטור – עורכת מגזין ״ווג״ אמריקה כבר מעל ל-30 שנה. נחשבת לאייקון אופנה והוכתרה לא מכבר לאישה החזקה ביותר בתעשיית האופנה. היא נוהגת ללבוש משקפי שמש גדולים גם בתוך מקומות סגורים, והייתה ההשראה לדמות העורכת ב-״השטן לובשת פראדה״.
מארק ג’ייקובס – מעצב אופנה של המותג שנושא את שמו – ״מארק ג’ייקובס״ עם מאות חנויות מסביב לעולם.
סטלה מקרטני – מעצבת אופנה של המותג שנושא את שמה – ״סטלה מקרטני״. תומכת בקיימות ונחשבת למותג שחרט על דגלו אקטיביזם חברתי נגד פרוות, עור וכו.
גבריאלה הרסט – מעצבת אופנה מאורוגוואי בעלת המותג שנושא את שמה – ״גבריאלה הרסט״. מוכרת בשל אסטרטגית הקיימות של המותג שלה, תוך שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה וניתנים למיחזור.
פייר-איב רוסל – מנכ״ל טורי ברץ׳ ויו״ר לשעבר של חברת האופנה ״LVMH״.
נטשה רמזי-לוי – מנהלת הקריאייטיב ב״קלואה״.
אוליבר רוסטינג – מנהל הקריאייטיב הצעיר של בית האופנה ״בלמיין״.
